הקול הרווח מתייחס למדיטציה כאמצעי, בקובעו כי מדיטציה משפרת איכות חיים, יכולות קוגניטיביות, מאפשרת לאדם להיות מדויק יותר, מביאה אושר, שלווה, בריאות, אריכות ימים וכן הלאה. לפי גישה זו תרגול המדיטציה הוא כלי, אמצעי להשגת דברים נוספים. אנחנו מבקשים להביא מבט נוסף על מדיטציה. להשקפתנו, המדיטציה איננה אמצעי בלבד, אלא מטרה.במצב שלפני חטא האדם הראשון, ובמידה מסוימת גם בדורות הראשונים אחרי חטא הדעת, הייתה שלווה. הייתה גם התעסקות בעולם העשייה, אך לא באופן האינטנסיבי שבתוכו אנחנו נמצאים היום בעולם המערבי. האדם היה במצב תודעתי של שקט, קורת רוח ושלווה. גם מרחבי העשייה נבעו באופן טבעי מאותו מצב תודעתי של מלאות והשראה. עם החטא, העולמות נפלו מטה לתוך עולם העשייה , וחווית המלאות הצטמצמה וקטנה. בעולם העשייה שלנו היום הרגשת הסטרס והחוסר גדולה מאוד, והמלאות הנינוחה כמעט ונעדרת. כאשר אנחנו מתייחסים לתרגול מדיטציה כאמצעי להשגה אנחנו שוב ב-"רצייה", במאמץ, בגלי מוח של עשייה. אולם, כאשר התרגול עצמו הוא המטרה, אנחנו מסוגלים להרפות מהשאיפות, מההתקדמות, מעולם של תיקון, אל עבר עולם שכולו שבת. תרגול מדיטציה כמטרה, היא השיבה אל אותה חווית מלאות כמצב חיים רציף וקבוע.מתוך כך נבין, כי אין אנחנו מכוונים לתת עוד כלי שאיתו נוכל למקסם את החיים המעשיים שלנו. אין מדובר רק ב-'טכניקה' שתפיק מאיתנו יותר, תוציא לפעול פוטנציאל גנוז. אנחנו רוצים להגיע למצב של שלווה והשקטה כמטרה בפני עצמה. זו המטרה, להיות בהשקטה ושלווה ולאפשר מלאות והשראה נשמתית דרך הגוף. בעולמנו המערבי, ההישגי, הסיבתי, זה נשמע מופרך לחלוטין. צורת החשיבה שלנו מכוונת לרווח ותועלת, ואם דבר מה לא מפיק לנו רווחים איננו מסוגלים להבין מדוע לעשות אותו. אלא, שההימצאות במרחב של מלאות ע"י תרגול המדיטציה הוא גם האמצעי וגם המטרה. כשאנחנו מתרגלים - אנחנו כבר שם. אנחנו כבר חווים את הנוכחות האלוקית, את הקירבה להויה, לנשמה - בגוף.זהו "מצב האפס" עליו מדבר עולם המחקר המדעי-מדיטטיבי. המצב שבו אין מחשבות, אין רצונות, אין מאוויים. מצב זה נקרא - "no mind". יש הישתוות, יש 'אין', יש התכללות בהויה, באינסוף. כדי להגיע לשם צריך לאפשר לעצמנו להרפות באופן מלא מתנועות של רצייה - משאיפות, מרצונות, מדחפים. כאשר מוותרים על הכול, כשמוכנים להרפות מסיפורי החיים וההתניות, מן האגו שלנו שמספר לנו את הסיפור הידוע "רק אם תעשה כך וכך תהיה שלם\מאושר\שמח", "רק אם יהיה לך (בעתיד) כך וכך תהיה…" - אז, בהרפיה ניתן לחוות את הסיפור האמיתי שלנו, את העולם כפי שהוא בהווה - כבר במלאות, כבר שלם, לא חסר דבר.לתודעה זו אנחנו רוצים להגיע, או ליתר דיוק - לחזור. זו המשמעות העמוקה של "שויתי ה' לנגדי תמיד". "שויתי" בלשון עבר - "אני כבר שויתי", כבר הייתי שם, היינו כולנו. אין אנו יוצרים דבר חדש… רק מבקשים לחזור לאותו מקום של הישתוות, של מלאות.
