בסוף סיפור גן עדן בפרשת בראשית (ג, טו) כותבת התורה מילים לא כ"כ מובנות על הנחש מגן עדן ומה שיהיה איתו בסוף:
"... הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב"
בתרגומו לפסוק זה, מגלה לנו התרגום יונתן כיצד תהיה רפואה מהנחש ועץ הדעת:
'לְהוֹן (לבני האדם) יְהֵא אָסוּ (רפואה) וְלָךְ (הנחש) לָא יְהֵי אָסוּ וַעֲתִידִין אִינוּן לְמֶעֱבַד שְׁפִיוּתָא בְּעִיקְבָא בְּיוֹמֵי מַלְכָּא מְשִׁיחָא'.
ובתרגום לעברית:
"להם (לבני אדם) תהיה רפואה (מחטא הדעת),
ולך (הנחש) לא תהיה רפואה,
ועתידים הם להפעיל שפיות בעיקבא דמשיחא"
מה היא אותה "שפיותא" שתבריא אותנו בימי עקבות המשיח?
מסביר ה'פירוש יונתן': "לשון שלום והשקט ומנוחה" !
"היתה עמידתו שם בתענוג רב גדול ועצום לרוב, בתענוג הנפש ומעט בתענוג הגוף, בהשקט והנחה וקורת רוח שאין כמוה… ויש לך לדעת כי לשיעור תענוג האדם בגן, עתיד העולם שיחזור… יתענגו כאחת הגוף והנפש ויהיו הרב בתענוג הנפש ומעט בתענוג הגוף, כאדם הראשון קודם שחטא. ולכך נתחייב שיחיו חיים ארוכים או חיים נצחיים, כי אז יחזור העולם לשלמותו כשהיה".
(רבנו בחיי, פרשת בראשית)
