הישתוות היא מידה נפשית של שוויון נפש וחירות נפשית מול כל תופעות החיים, הפנימיים והחיצוניים, מתוך אמונה, ביטחון ושלווה פנימית. בהישתוות אנחנו נוכחים ושווים עם ההווה וכל ה'יש' וה'אין' בהויה ברגעים אלו. מתוך:א. הכרה אמיתית פנימית שבמקום הפנימי המאוזן השווה שלנו - הכל טוב, הכל שווה, והכל מושגח בהשגחה נצחית שאיננה בהשגתנו. ב. הכרה בנחת הפנימית שהיא טובה ושווה לא פחות מהנחת החיצונית שאנחנו מחפשים בהישרדות החיים ומנסים "להגיע" אליה (ולא מגיעים, או מגיעים ולא נוכחים בה).ג. הכרה שהנחת הפנימית יכולה לאפשר את מציאת משאלות ליבנו, אפילו יותר טוב ממאמצים חיצוניים חסרי נחת פנימית.ומתוך כך ההכרה בצורך לחזור תדיר לנחת הפנימית - לשוויון פנימי.

הישתוות תתבטא בחיים בשלושה מצבים:

  1. במצב 'גלי בטא' - בזמני מרוצת החיים, בעשיה וברעשי החיים - להיות בשוויון וחירות נפשית, ללא תגובתיות, מול מצבים, אנשים, תחושות וכו'. לא ליפול לשליליות וסטרס שלנו, לא להיגרר בשליליות וסטרס של אחרים, להירגע ולהרגיע.
  2. במצב 'גלי אלפא' - בזמני ישוב הדעת והרפיה, מול תופעות חיצוניות ופנימיות בהווה. שילוב איכויות רוגע, מלאות, נוכחות בהווה, והישתוות בתוך החיים והעשיה.
  3. במצב 'גלי תטא' - בזמני נוכחות מדיטטיבית בשלווה פנימית, כחזרה למצב שלפני החשיבה, כמו כשקמים בבוקר עם נשמה טהורה ודעת שקטה, וכמו תינוק מחוייך שלא חסר דבר; "שִׁוִּיתִי, וְדוֹמַמְתִּי נַפְשִׁי: כְּגָמֻל, עֲלֵי אִמּוֹ" - מצב האפס - 'NO-MIND'.