למעשה, וודאי שהיו 'מרכזי מדיטציה'. ר' יהודה הלוי בספר הכוזרי כותב על תקופת השראת השכינה. אז היו בישראל המוני בני נביאים - "כפליים כיוצאי מצרים"! אותם בני נביאים השתכנו בחבורות מיוחדות, בהם תרגלו את איכויות המדיטציה לשם הגעה להשראת שכינה, לרוח הקודש ולנבואה. בני הנביאים חיו חיי זוגיות ומשפחה ולא היו מתבודדים לגמרי. בספר שמואל מסופר על הליכתו של שאול אל "חבל הנביאים" והפיכתו לאיש אחר דרך המפגש וההתנבאות עימם. פרט זה אותו מספר הנביא מלמד אותנו שני דברים חשובים. הוא מראה לנו כי אכן היו "חבלי נבואה" - מקומות מרכזיים אליהם התלהקו בני הנביאים לצורך הכניסה למצב ישוב דעת עמוק והשראת השכינה. כך הם התעלו בדרך הנבואה וחלקם נהיו הנביאים הידועים מהתנ"ך, שנבואתם נצרכה להיכתב לדורות. בנוסף, הוא מלמד אותנו שההתנבאות איננה בהכרח קבלה של מסר מילולי או מסר לגבי העתיד, אלא מצב תודעתי ההופך את האדם הפוגש בו ל-"איש אחר". זהו המצב אותו מתארים הרמב"ם והנצי"ב שהזכרנו לעיל - כניסה אל מצב תודעתי של השראת שכינה, ע"י שהייה בהתבודדות קבוצתית , בנוכחות, בשמחה וניגון.כל זאת התקיים בתקופת בית ראשון. לאחר גלות השכינה והפסקת הנבואה עם חורבן בית ראשון, שימשו בתי כנסת כ"מרכזי מדיטציה" לשם הגעה קרוב למעלת הנבואה. חסידים ראשונים היו שוהים שעה אחת לפני התפילה, שעה בזמן התפילה, ושעה לאחר התפילה. כפי שהזכרנו לעיל, שהיות אלו היו בהשקטה פנימית.
